הגהות מאלפס ישן על בבא בתרא א׳ ב

נ"ב ל"ג לישנא אחרינא סברוה מאי מחיצה פלוגתא כדכתיב ותהי מחצת העדה וכיון דרצו בונין את הכותל בעל כרחן אלמא היזק ראיה שמיה היזק אימא מאי מחיצה גודא דתניא מחיצת הכרם שנפרצה אומרין לו גדור נפרצה אומר לו גדור נתיאש הימנה ולא גדרה ה"ז קידש וחייב באחריות וטעמא דרצו הא לא רצו אין מחייבין אותו אלמא היזק ראיה לאו שמיה היזק אלא מאי פלוגתא אי הכי וכו' ואי היזק ראיה שמיה היזק מאי איריא רצו אפי' לא רצו נמי אר"י משנתנו כשאין בה דין חלוקה:

נ"ב באמצע:

נ"ב פי' המלאה הוא זרוע ובא אח"כ ונתערב בכרם ע"י סתירת הגדר והזרע הוא כשיזרע מעיקרא בכרם מה זורע מעיקרא בכרם ניחא ליה שהרי זורעו בעצמו אף זרוע מאליו אינו נאסר ע"י פרצת הגדר אלא כשניחא ליה:

נ"ב אם זורע מעיקרא הוי כלאים בהשרשה ואם היה זרוע ועתה נפרץ הגדר הוי כלאים בתוספות:

נ"ב דהא אינו רוצה בקיומו:

נ"ב פי' הא דקאמר דכשאחזרנו אלקטנו אם הוסיף במאתים אסור:

נ"ב וכ"כ נמי ברש"י בגמ' וכך משמע בגמ' וע"ש: